משנה: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִידּוּשֶׁיהָ בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ וּמְקַבֵּל אֶת גִיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִיסֵּית יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יִפְחוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי חֲלִילִין וּמְקוֹנֶנֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים. להספד וכגון דאורחייהו דבני משפחתו בחלילין ולאו אורחייהו דבני משפחתה דת''ק סבר הא דאמרינן בפ''ה בעולת בעל בעלייתו של בעל שעולה עמו ואינה יורדת ה''מ בחיים אבל לאחר מיתה לא ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה והלכה כרבי יהודה:
ובפירקונה. אם נשבית חייב לפדותה ותיקנו תחת פירות:
ובקבורתה. תיקנו חכמים קבורתה תחת ירושתה שהוא יורשה:
וחייב במזונותיה. תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה:
ניסת יתר עליו הבעל. שהוא זוכה בכל השנוים למעלה ואוכל פירות הנכסים שנפלו לה בירושה:
ואינו אוכל פירות בחייה. אם נפלו לה קרקעות מבית אבי אמה אין אביה אוכל פירות בחייה אלא עושה לה סגולה אבל אם מתה הוא יורשה:
ומקבל את גיטה. אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה דכתיב ויצאה והיתה איתקש יציאה להויה כשם שהאב מקבל קדושיה בקטנותה ונערותה כך מקבל גיטה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה:
ובהפרת נדריה. דכתיב בנעוריה בית אביה וה''ק בנעוריה ברשות אביה היא:
ובמעשה ידיה. דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ולקטנה לא צריכה קרא דהשתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעיא אלא כי איצטריך קרא לנערה:
במציאתה. משום חיבה:
בכסף. שכסף קידושיה שלו כדיליף בבבלי דכתיב באמה העבריה ויצאה חנם אין כסף ודרשינן אין כסף לאדון זה כלומר לאדון שקנאה שיוצאה מאתו חנם בסימני נערות אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב שכסף קדושיה שלו אפילו כשהיא נערה עד שתבגרה בשטר ובביאה. שמקבל שטר קידושין בשביל' ומוסרה לביאה לשם קידושין למי שירצה דכתיב והיתה לאיש אחר איתקש הויות להדדי מה כסף שהוא א' מן הויות ברשות אביה אף שטר וביאה ברשות אביה:
מתני' האב זכאי בבתו. בקטנותה ובנערות':
תַּנֵּי. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁזִּינָת סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. אֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ סוֹקְלִין אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁזִּינָת. אִם הָֽיְתָה עִיר שֶׁל גּוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה סוֹקְלִין אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁעָבַד. וְאִם הָֽיְתָה עִיר שֶׁלְּגוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. מְלַמֵּד שֶׁבֵּית דִּין מִבִּפְנִים וּבֵית הַסְּקִילָה מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא. הוּא שַׁעַר שֶקִּילקֵל בּוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּסְקַל בּוֹ. כִּי עָֽשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. 28a נִבְּלָה זוֹ כָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁבָּא לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ יָבוֹאוּ גִידּוּלִים רָעִים שָׁגִּדְּלוּ יִתְנַבְּלוּ הֵן וְגִידּוּלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
סוקלין אותה על פתח בית אביה. אפילו באו לה עדים משניסת:
במקום שזינת. על פתח שער העיר ההיא:
במקום שעבד. בה ואפילו נידון בעיר אחרת:
והתני ר''ח הוצא את המקלל מחוץ למחנה. ודרשינן בריש נגמר הדין דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות וחוץ לב''ד ונ''מ דאי נפיק ב''ד ויתיב מחוץ לג' מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ לב''ד והיאך קאמרת דסוקלין על פתח ב''ד:
שנייא היא. הכא דכתיב אל שעריך גבי עובד עכומ''ז הוא שער שקילקל בו כו' וכיון דלא אפשר מוקמינן לה אשער בית דין:
כי עשתה וגו'. כלומר וגבי נערה המאורסה נמי ה''ט דכתיב נבלה בישראל:
יבואו גידולים רעים שגדלו. כלו' ראו גידולים שגידלתם ויתנבלו גם הן:
נבלה זו כל ישראל שבא. לפני ב''ד יראה וישים לפניו נבלה זו:
הלכה: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ כול'. נִיחָא בַּכֶּסֶף וּבַשְׁטָר הָאָב זַכַּאי. בַּבִּיאָה. תִּיפְתָּר שֶׁאָמַר לוֹ. לִכְשֶׁתִּקָּנֶה לִי בִּיתָּךְ יִהְיֶה לָךְ כֶּסֶף זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ניחא בכסף ובשטר. שייך שפיר האב זכאי דבשטר נמי ראוי לצור ע''פ צלוחיתו:
בביאה. בתמיה מאי זכות שייך בה:
שאמר לו. הבעל לכשתקנה כו' וזוכה בכסף משום שיש לו רשות למסרה לביאה:
זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ. רִבִּי זַכַּאי דְּאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה מִישְׁאַל שְׁאַל. מְצִיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לָהּ מַחְמַת שָׂדֶה מָה אַתְּ עְבַד לָהּ בִּמְצִיאָה אוֹ בְּאוֹכֶלֶת פֵּירוֹת שֶׁלָּהּ. אִין תַּעַבְדִינָהּ בְּאוֹכֶלֶת פֵּירוֹת שֶׁלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מישאל שאל. נשאלה לו שאלה זו:
מחמת שדה. שלה נפלה לה מציאה כגון שחפרה בשדה ומצאה מציאה:
מה את עבד לה. היכי דיינית לה:
כמציאה. היא ושלו הוא:
או כאוכלת פירות שלה. כלומר דהויא כאכילת פירות מן השדה ושלה היא דאין האב אוכל פירות:
אין תעבדינה. האי אין בניחותא הוא כלו' באמת מסתברא הוא דתעבדינה כאוכל' פירות דהרי משדה שלה היא ואין לו זכות בחייה:
נִישֵּׂאת יוֹתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. תְּקָנָה תִיקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מְפַקֵּחַ עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְאוֹכֵל. וָאוֹמֵר. אַף בְאָב כֵּן. בְּלֹא כָךְ הָאָב מְפַקֵּחַ עַל נִיכְסֵי בִתּוֹ וְאוֹכֵל. חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ. תַּנֵּי. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵי אֶפְשִׁי לֹא לוֹכַל וְלֹא לְפַקֵּחַ. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הָאָב שֶׁאָמַר. אֲנִי אוֹכֵל וּמְפַקֵּחַ. שׁוֹמְעִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בלא כך האב מפקח וכו' ואוכל. כלו' אף שאינו אוכל פירות בחייה מ''מ נהנה מזה ומשגיח עליהן דניחא ליה ברווח ביתא:
נישאת כו' תקנה תיקנו. שיהא הבעל אוכל פירות כדי שיהא מפקח בנכסיה וישגיח עליהן:
ואומר אף באב כן. ולמה לא אמרו אף באב לתקן כן כדי שיהא מפקח בנכסיה:
אין שומעין לו. שכבר נתחייב מתקנת חכמים:
אני אוכל ומפקח. ביותר:
שומעין לו. דניחא לה שתרויח:
וּבִקְבוּרָתָהּ. תַּנֵּי. לֹא רָצָה הַבַּעַל לְקוֹבְרָהּ הָאָב קוֹבְרָהּ וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ בַדִּין. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא הָאָב. הָא אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב וּבֵין אַחֵר גּוֹבֶה. וַתְייָאן אִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא אַחֵר הָא הָאָב גּוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּי בֵּין לִקְבוּרָה בֵין לִמְזוֹנֵי הָאָב גּוֹבֶה אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לִקְבוּרָה בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מוּשְׁלֶכֶת לַכְּלָבִים. תַּנֵי. כָּל מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַסְפִּיד מַסְפִּידִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ומוציא ממנו בדין. יציאותיו שהוציא בקבורתה:
לא אמרו. דחוזר וגובה מן הבעל אלא האב דמאי הוי ליה למיעבד:
הא אחר. שקברה אינו גובה מבעל דלא היה מוטל עליו והילכך בודאי לשם מצוה עשה ומחל:
ה''ג ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא דתנינן תמן מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי וכן הוא גירסת הר''ן ז''ל וכן אמרינן בפ' בתרא הלכה ב' ושם גריס כדגריס הכא ואתיין כו' דתנינן תמן וחייב במזונותיה וכו' והכא איפכא הוא. הניח מעותיו על קרן הצבי. כלומר שהוא מזומן להפסד שאין הבעל חייב לשלם לו:
לא אמרו. דאינו גובה אלא אדם אחר שפירנס אשתו דרצה לאבד מעותיו שהרי לא היתה מוטלת עליו:
הא האב. שפירנס אותה גובה מהבעל שלא היה לו להניח בתו יושבת עגומה בלא פרנסה:
ומפרש הש''ס ע''ד דרבי חגיי. דמדייק כדקתני הכא בברייתא האב קוברה ומוציא וכו' וכן במתני' התם ועמד אחד ופירנס דוקא אחד ולדידיה בין לקבורה בין למזונות האב דוקא גובה הא אחר לא וטעמא כדפרישית:
על דעתיה דרבי יוסי. דס''ל דלאו דוקא נקט התם ועמד אחד ואפילו האב בכלל וכן הכא דקאמר גובה לאו דוקא האב ואפילו אחר דהיינו טעמיה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים בלא קבורה ובדין הוא שישלם לכל מי שמטפל עמה לקוברה. כל מקום שנהגו להספיד. ואפילו הוא יותר משני חלילין דתנן במתניתין מספידין דהכל לפי מנהג המדינה:
משנה: 28b לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּישּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁהָֽלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:
זו מדרש דרש ראב''ע. ביום שמינוהו נשיא:
בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:
מתני' לעולם היא ברשות האב. ואם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות האב בבתו:
עד שתיכנס לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:
מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע''י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:
הלכה: לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב כול'. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוּפָּה. בָּעֵי דָא אָמְנוּתָא טְרִקִילִין וְקָיְטוֹן חוּפָּה וְקָיְטוֹן נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לְהָדָא מִילָּא. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ. לִזְנוֹת בֵּית אָבַיהָ. פְּרָט שֶׁמָּֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר''מ בבבלי:
אצ''ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:
הבנים עיקר. למצוה:
לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:
שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:
גמ' לא סוף דבר לחופה. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפי' לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
לזנות בית אביה. כתיב בנערה המאורסה פרט לשמסרו וכו' דהויא בחנק דתו לא מיקרי' בית אביה וכן בנדרים דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לא קרינן בה בית אביה ואינו מפר נדריה:
כעין דא אמנותא. כעין זו המלאכה שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול וקיטון חדר הקטן הפתוח לתוכו ובלשון המשנה כקיטוניות פתוחות לטרקלין מדות פ''א:
חופה וקיטון. כלומר החופה בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל:
להדא מילא. כמו ליידא. לאיזה דבר היא ברשות הבעל ועל מתני' קאי מסרו וכו' הרי היא ברשות הבעל:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל עדיין אינה ברשותו שיהא הוא לבדו מפר נדריה:
להפר נדריה. נמי ברשותו היא וכדמפרש ר''ז:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו נדרה שנדרה קודם שתיכנס לחופה שיפר לה עכשיו קאמר אלא לעולם אינו מיפר לה עד שתכנס לחופה והא דקאמר להפר נדריה לאפוקי האב דעד האידנא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשותו:
מתניתא. ברייתא מסייע לר''ל דאפילו להפר נדריה יצאת מרשות האב:
משנה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ מַה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:
זו מדרש דרש ראב''ע. ביום שמינוהו נשיא:
בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:
מתני' לעולם היא ברשות האב. ואם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות האב בבתו:
עד שתיכנס לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:
מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע''י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:
הלכה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ כול'. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶת הַבָּנִים. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנִים עִיקָּר. וְאִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנוֹת עִיקָּר. מָאן דָּמַר. הַבָּנִים עִיקָּר. לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמָאן דָּמַר. הַבָּנוֹת עִיקָּר. שֶׁלֹּא יֵצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר''מ בבבלי:
אצ''ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:
הבנים עיקר. למצוה:
לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:
שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:
גמ' לא סוף דבר לחופה. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפי' לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
לזנות בית אביה. כתיב בנערה המאורסה פרט לשמסרו וכו' דהויא בחנק דתו לא מיקרי' בית אביה וכן בנדרים דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לא קרינן בה בית אביה ואינו מפר נדריה:
כעין דא אמנותא. כעין זו המלאכה שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול וקיטון חדר הקטן הפתוח לתוכו ובלשון המשנה כקיטוניות פתוחות לטרקלין מדות פ''א:
חופה וקיטון. כלומר החופה בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל:
להדא מילא. כמו ליידא. לאיזה דבר היא ברשות הבעל ועל מתני' קאי מסרו וכו' הרי היא ברשות הבעל:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל עדיין אינה ברשותו שיהא הוא לבדו מפר נדריה:
להפר נדריה. נמי ברשותו היא וכדמפרש ר''ז:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו נדרה שנדרה קודם שתיכנס לחופה שיפר לה עכשיו קאמר אלא לעולם אינו מיפר לה עד שתכנס לחופה והא דקאמר להפר נדריה לאפוקי האב דעד האידנא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשותו:
מתניתא. ברייתא מסייע לר''ל דאפילו להפר נדריה יצאת מרשות האב:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹדְעִין אָנוּ מִי הָיָה בַמִּנְייָן. עוּקְבָּא אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא. זוֹן בָּנֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ. מְנָן מָרִי. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא רְשִׁיעָא. זוֹן בָּנֶיךָ. אָמַר רִבִּי עוּלָּה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם הָֽיְתָה מֵנִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
באושא. כשישבה סנהדרין באושא שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאמר בפ''ד דר''ה:
יודעין אנו מי היה במניין. דרך תמייה כלו' וכי אנו יודעין מי הם שהיו באותו המנין דלית הילכתא כוותייהו אלא מימר אמרינן ליה שהוא דרך אכזריות אם לא יזונם כדאמר רבי יוחנן לקמיה אבל מיכף לא כייפינן:
עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן. ושאל לו אם חייב לזון בניו קטנים:
מנן מרי. מנין לך רבי:
עוקבא רשיעא. גער בו בנזיפה על שלא קיבל ממנו כעין דאמר בבבלי דאמרינן להו יארוד ילדא ואבני מתא שדיא התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר:
מתניתין אמרה כן. שחייב לזון בניו הקטנים:
דתנינן תמן. בפרקין דלקמן גבי המשרה אשתו ע''י שליש:
ומוסיפין לה על מזונותיה. בשביל הקטן שאוכל עמה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source